הכרעת דין בתיק ת"פ 6179-08

1.         בהתאם להוראות סעיף 182 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 אני מודיעה, כי החלטתי לזכות הנאשם, מכיוון שהתביעה לא הוכיחה מעל ספק סביר את עובדות כתב האישום.

2.         כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של איומים, לפי סעיף 192 בחוק העונשין תשל"ז-1977, ועבירה של העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 בחוק הנ"ל.

בפרק העובדות שבכתב האישום המתוקן נטען, כי בתאריך 17.2.06, סמוך לשעה 17:20, בשער שכם בירושלים, איים הנאשם על השוטר ג'רבי ציון (להלן: " השוטר") בפגיעה שלא כדין בגופו, בפרנסתו ובשמו הטוב, בכוונה להפחידו ולהקניטו.

בעקבות אינדיקציה לאירוע אלים שהתרחש בין הנאשם לבין השוטר, פנו מח"ש אל הנאשם והודיעו לו, כי עומדת לו הזכות להגיש תלונה נגד השוטר. בתגובה לכך, פנה הנאשם אל השוטר ואמר לו שאם ייתן לו 1,000 ש"ח הוא יימנע מלהגיש נגדו תלונה במח"ש. השוטר עצר  את הנאשם, וזה שוב איים עליו באומרו "בואנה ציון תשמור על החיים שלך חבל". בהמשך העליבו בעת מילוי תפקידו כשאמר לו "אתה על הזין שלי אני לא רואה אותך ממטר, יא בחורה".

3.         בתשובה לכתב האישום, כפי שנמסרה באמצעות סנגורו, כפר הנאשם בעובדות, וציין כי נערכה סולחה בינו לבין השוטר וכי יחסיהם טובים [עמ' 6, 12 בפרו'].

4.         ראיות התביעה

מטעם התביעה הוגשה בהסכמה הודעת הנאשם במשטרה [ת/1], והעידו השוטר, ושני שוטרי מג"ב: עומרי אל עזרא (להלן: " עומרי"), ורס"ר נהוראי סקורניק (להלן: " נהוראי").

עומרי העיד, כי במהלך המשמרת שלו, ביום האירוע נשוא כתב האישום, הוא התבקש ללוות לתחנת דוד את השוטר והנאשם. היה ליווי שגרתי ללא תקלות. לדבריו, הנאשם התבקש לחתום על ערבות על מנת להשתחרר, אולם סירב בטענה שהשוטר תקף אותו. בחקירה נגדית חזר ואמר שהיה ליווי שגרתי " ליווי שגרתי ללא תקלות" [עמ' 14] " שום תקיפה שום איומים" [עמ' 15].

נהוראי שוטר מג"ב בשירות קבע בעיר העתיקה. בעדותו בבית המשפט, טען כי אינו זוכר במדויק את האירוע, מכיוון שחלפו חמש שנים, והדברים שאמר הם ממה שקרא בהודעה שלו. לפי ההודעה שלו, הנאשם ניגש אליו במהלך המשמרת שלו בבוקר, וסיפר לו על אירוע עם השוטר, בגינו וביקשו ממנו להגיש תלונה נגד השוטר. הנאשם גם אמר לו "אם תראה את ציון ג'רבי תגיד לו שתמורת 1000 ש"ח אפשר לסגור את העניין".

בחקירתו הנגדית ענה נהוראי כמעט על כל שאלה " לא זוכר" ולא ניתן היה לדלות פרטים מעבר למעט שהעיד [עמ' 18, 20, 21, 22, 23]. לדבריו הנאשם " הוא דווקא בחור מאוד חיובי, מאוד מנומס.." [עמ' 23 שו' 10].

            עד התביעה המרכזי הוא השוטר. הוא לא התייצב לבירור האשמה במועד הדיון שנקבע מלכתחילה, בטענה שאינו חש בטוב [ראו דברי התובע עמ' 23]. לא צורף אישור רפואי והוצא נגדו צו הבאה [עמ' 24]. באופן כללי עדותו בבית המשפט לא הותירה רושם חיובי. העדות הייתה מבולבלת לא סדורה, למרבית השאלות בנקודות המהותיות ענה שאינו זוכר בגלל שעברו חמש שנים. אומנם נכון שחלפו חמש שנים, אולם השוטר קרא את הדו"חות שערך ואת הודעתו זמן קצר לפני שהעיד, וניתן היה לצפות שכל האירוע שלכאורה היה חריג ומשמעותי מבחינתו, יצוף ויעלה במיוחד הוא אישר שנחקר במח"ש. משום מה, זה לא קרה. בסופו של יום, מתעורר ספק, אשר אינו מאפשר לבסס הרשעה בפלילים.

בתחילת עדותו העיד השוטר על האירוע כך: " אנחנו עמדנו בשער שכם שלושה אנשים בצוות, ניגש אלי בן אדם שהוא החשוד, עם פתק ביד ואמר לי "יש לי איתך בית משפט הגשתי עליך תלונה במח"ש" בהמשך הוסיף ואמר לו " עשינו סולחה הכל בסדר".

לדברי השוטר הוא ענה לנאשם " אין בעיה" ואז הנאשם אמר לו " אבל בגלל שאתה גבר תן לי 1000 ש"ח (אלף) ואני אסגור את התלונה". השוטר העיד שביקש מהנאשם לחזור שוב על הדברים, הנאשם חזר על כך, ואז הודיע לו השוטר שהוא מעוכב לתחנת המשטרה " בגין סחיטה של שוטר". הנאשם הלך קצת אחורה ואמר לו " ציון תיזהר על החיים שלך, אתה סתם בחורה". השוטר הוסיף והעיד, כי בדרך לתחנת המשטרה עצר לפתע הנאשם ואמר לו " גם אם לא הרבצת לי, אני אגיד שהרבצת לי ואגרום לכך שלא תהיה שוטר יותר" [עמ' 26].

ראשית, יש לציין שהשוטר לא העיד בשום שלב שהנאשם אמר לו את המילים הנטענות בעובדות כתב האישום.

שנית, לפי עדותו של השוטר הנאשם אמר לו " עשינו סולחה הכל בסדר". אמרה זו אינה מתיישבת עם איומים או עם העלבת עובד ציבור.

שלישית, לפי סיפור המעשה כפי שהעיד השוטר, הרי שהיו איתו שניים, אשר היו אמורים לשמוע את הדברים שאמר לו הנאשם בטרם עוכב על ידו, במיוחד מפני שהשוטר ביקש ממנו לחזור על  מה שאמר. לפי עדותם של עומרי ונהוראי הם לא היו בצוות יחד עם השוטר אלא היו מעורבים בהמשך. אם אכן היו שניים בצוות לא ברור מדוע לא נחקרו. יתכן ולא היו שום שניים והשוטר היה לבד וביקש ליווי בהמשך. מכל מקום אין בעדותם של עומרי ונהוראי, שום דבר התומך בדברים שייחס השוטר לנאשם. הם לא שמעו שום אמירות כאלה המופיעות בכתב האישום. עומרי העיד שהוא נקרא ללוות את השוטר והנאשם בדרכם לתחנת המשטרה, זאת אומרת, שהוא לא היה בצוות של השוטר לפני העיכוב. לפי עדות נהוראי גם הוא לא היה בתחילת האירוע, העד אנטון נפטר [עמ' 34] והעד סיימון כך שנותרנו רק עם עדות השוטר, שאין לה כל סיוע בראיה מהימנה אחרת.

רביעית, מתוך חקירתו הנגדית של השוטר עלה שהיה בינו לבין הנאשם אירוע שקדם למקרה נשוא כתב האישום, בגינו התלונן הנאשם נגדו במח"ש. בנקודה זו ישנו בלבול רב בעדות השוטר. בחקירתו הנגדית העיד כי אינו זוכר במדויק את מועד האירוע המוקדם, ולא ידע לתאר מה אירע מלבד העובדה, כי נחקר במח"ש בגין אותו אירוע. ניכר שהשוטר מתחמק ממתן תשובות ביחס לכך. עדותו ביחס לחקירתו במח"ש אינה מהימנה.

חמישית, התגלו סתירות בין פרטים בעדותו של השוטר לבין עדותם של עומרי ונהוראי, ונראה כי דו"ח הפעולה של השוטר אינו משקף בדיוק את מה שאירע בשטח. השוטר, טען כמה וכמה פעמים במהלך עדותו כי אינו זוכר את שארע וכן לעיתים חזר בו מדבריו תוך כדי עדותו. כך למשל, לגבי האירוע שקדם לאירוע נשוא כתב האישום העיד " אני לא זוכר שהייתי במח"ש, לא היה... לא זוכר שהיה משהו חריג, התיק נסגר". כשנשאל שוב על ידי ב"כ הנאשם אם היה במח"ש בגין אותו אירוע, השיב, " לא יודע להגיד לך" וכשנשאל בשלישית  האם נחקר במח"ש על האירוע הזה השיב " לפי מיטב ידיעתי, כן" , אך לא זכר על מה נחקר ואף לא כמה פעמים נחקר [עמ' 29 שו' 19-25, עמ' 30 שו' 3-4, 17]. בנוסף, כאשר טען בפניו ב"כ הנאשם כי כלל לא הוגשה נגדו תלונה במח"ש, השיב " בסדר" [עמ' 31 שו' 2) וכן " אני לא יודע מה השיקולים שלו, כנראה לא היתה סיבה" [עמ' 31 שו' 6]. בהמשך לכך בעת שנשאל אודות העדים שנכחו באירוע השיב שוב ושוב " לא יודע להגיד לך", " יכול להיות" , " אני לא זוכר" [עמ' 31 שו' 21,23,25]. תשובות אלה רק מגבירות את הספק שמתעורר בנוגע למה בדיוק קרה שם, אם בכלל. כפי שניתן להבחין, עדותו רצופה סתירות, ולא מתיישבת עם עדויות עומרי ונהוראי ולא משכנעת ברמה מספיקה להרשעה בפלילים. ב"כ הנאשם הציג לפני השוטר את עדותו של נהוראי באשר לכך שיידע את השוטר שבועיים ימים טרם פגש בנאשם בעניין 1,000 השקלים. זה השיב לו " לא ידעתי" , אחר כך ביקש לתקן את שאמר והעיד, " הרבה אנשים מהפלוגה אמרו לי שאחמד נגיב מחפש אותי, אולי הם ידעו ואני לא.." [עמ' 32 שו' 21-25]. זאת בניגוד לעדותו של נהוראי שהעיד מפורשות לגבי יידוע השוטר, " הודעתי, דיברתי עם ציון ג'רבי, סיפרתי לו" [עמ' 17,  שו '9].

דוגמא נוספת לסתירה בין העדויות הינה בעניין הסיורים בעיר העתיקה. השוטר העיד כי ערך סיורים יחד עם נהוראי. מנגד, העיד נהוראי, " לא, לא שזכור לי" ושוב, " לא שזכור לי, עברו חמש שנים" [עמ' 17 שו' 22,24].